החלטה בתיק בר"ע 7946-08-13

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין; ב"ל 36532-02-13), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.12.2012 (להלן- הוועדה), אשר קבעה לו נכות בשיעור של 42%, וכן קבעה כי אין מקום להפעיל בעניינו את תקנה 15.

2.     ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי כתוצאה מהחשיפה לרעש במסגרת עבודתו כנגר, סובל המבקש מליקוי שמיעה בשיעור של 35%, ומטנטון בשיעור של 10%. הוועדה ביקשה את בחינתה של ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15. ועדת הרשות שהתכנסה ביום 20.9.2012 קבעה כי אין מקום להפעלת התקנה, מן הטעם שמצאה עלייה בהכנסות המבקש בשיעור של 2%. הוועדה קיבלה את המלצות ועדת הרשות.

3.     המבקש הגיש ערר על החלטת הוועדה, ובה טען כי לא הספיק להציג לפני ועדת הרשות מסמכים המעידים על סגירת עסקו החל מיום 1.8.2012, וכי הוועדה מצאה עלייה בהכנסותיו משום שהסתמכה על שכרו לחודשים מרץ עד יוני 2012, טרם סגירת העסק. הוועדה לעררים מושא בקשה זו אישרה בהחלטתה את דרגת הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון, אף שהעירה כי לדעתה מדובר בקביעה מחמת הספק בלבד. לעניין תקנה 15 קבעה הוועדה שאין מקום להפעילה, שכן לדעתה " בעבודה עם מגיני אוזניים וסגירת מכשירי שמיעה, אין כל מניעה מעבודה בכל מקצוע שירצה, כולל נגרות".

4.     במהלך הדיון בערעור שהגיש המבקש לבית הדין האזורי, הודיע המבקש כי הוא מוותר על ערעורו ביחס לדרגת הנכות שקבעה לו הוועדה. ביחס לתקנה 15 הסביר כי ביום 1.8.2012 סגר את הנגרייה שהייתה בבעלותו, לאחר שהרופאה התעסוקתית הורתה לו להפסיק בעבודה בחשיפה לרעש מזיק, מסרה לו כי אם לא יסגור את הנגרייה שבבעלותו רשיון העסק שלו יישלל, ואף פנתה למשרד התמ"ת בעניין זה. עוד הסביר המבקש, כי ועדת הרשות בחנה את הכנסותיו רק לגבי החודשים שקדמו לסגירת הנגרייה, ולא התייחסה כלל להמלצות הרופאה התעסוקתית. עוד טען, כי אם יכבה את מכשיר השמיעה בעבודתו כנגר, הדבר עלול לגרום לפגיעה בטיחותית חמורה, וכי ממילא היה נוהג לעבוד עם מגני אוזניים ובלא מכשיר השמיעה, ובכל זאת הוחמר הליקוי בשמיעתו. המוסד טען, בין היתר, כי המבקש עצמו קישר בתלונותיו לפני הוועדה את חוסר יכולתו להמשיך לעסוק כנגר, לסחרחורות ולכאבי ראש מהם סבל לטענתו כתוצאה מליקוי השמיעה, ואשר לא נקבעו לו נכויות בגינם. בית הדין האזורי קבע, כי משעה שהוועדה מצאה עלייה בהכנסות המבקש, אין מקום לדון בטענותיו הנוגעות לחוסר יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת, נוכח תנאיה המצטברים של תקנה 15. משכך דחה בית הדין האזורי את הערעור.

5.     בבקשת רשות הערעור שלפניי, חזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בבית הדין האזורי.

6.     לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובכלל החומר המונח לפניי, סבורני כי הבקשה מצריכה תגובה על השאלה הבאה: האם לא יהא זה מן הראוי להשיב את עניינו של המבקש לוועדה, על מנת שזו תשקול מחדש את שאלת הפעלת תקנה 15 בעניינו, בשים לב לדברים הבאים: המלצות הרופאה התעסוקתית בעניינו, טענות המבקש לגבי סגירת עסקו החל מיום 1.8.2012 והמסמכים שצירף בעניין זה, ונכותו בגין הטנטון, שמשמעותה, לפי תנאי סעיף 84א', כי המבקש סובל מפגיעה בתפקוד.

7.     המוסד יגיב להצעת בית הדין האמורה עד ליום 6.10.2013.

8.     התיק יובא לעיוני בחלוף המועד, או בהגיע תגובת המוסד, על פי המוקדם.

 ניתנה היום,ה' תשרי התשע"ד (9 ספטמבר 2013), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: